<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית רביעי שער רביעי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
עוד שם כתב החכם גרסינן בירושלמי במסכת תרומות פרק אין נותנין דבלה וכו'. אמר הכותב מה ידע ולא ידע המחבר וכבר עמד המחבר על הכל בחבורו ובטענות יותר נכונות וכמו שיראה המעיין שם. ואמר בטעם התרומה לפי שאין לה עיקר מן התורה ובתרומת חוצה לארץ. והביא ראיה מפינכא דר' אמי דאימלח בה בשר ותברה ולא הכשירה בהגעלה אע"ג דדם שמלחו דרבנן, ודחה גם ראיית הרב ר' שמריה מנעוה ארתחו בטענה יותר נכונה דנעו' של חרס היא וכן פי' ר"ח ז"ל, אלא דשאני התם דנבלע בצונן גם מה שאמר שאם כן אפילו באיסורי תורה שאינן בני יומן דהשתא אינן אלא מדרבנן אלא כיון דבהנהו לא אמרינן ק"ו לאיסורין דרבנן, וזה טעות דשאני התם דעיקר האיסורין בעוד שהיו בשבחן היו דבר תורה. גם מה שפירש הירושלמי פי' משובש הוא ואין הלשון והסוגיא של שם הולמים כן, ועוד ששיבש גירסת הירושלמי מדעתו שרא ליה מריה שהוא מהפך את הנוסחאות מבלי הדעת כדי לחלוק על האמת. ונוסחת הירושלמי האמיתית והכתובה בכמה ספרים ובמפרשי' משניות כך היא ר' יוסטנא בר שונם בעא קומי ר' מונא תנן הרכינה ומיצת הרי זו תרומה ואת מר הכין, והוא שבש מעצמו והכניס בה מה שאינו וכתב תנן הרכינה ומיצת ודיו ואת מר הכין וכתב שזו גרסה נכונה בעיניו ופירוש תנן הרכינה ומיצת שלשה טיפין ודיו ואין צריך להגעיל אלא מקילין לתת מיד חולין, ואת מר הכין שצריך להגעיל שלשה פעמים, ואהדר ליה גבי הרכינה ניכר מה שאנו מבטלין בתוך החולין ויש בחולין כדי לבטל אבל כאן ע"י האור הוא נגעל ולא ידענו כמה ע"כ. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא דליטעי ר' יוסטנא ולימא דקדרה שבשל בה תרומה יהא מותר לבשל בה חולין לכתחלה בלא שום הכשר, דהא תניא בהדיא (חולין צ"ז, א') קדרה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם. ועוד מאי קושיא דהרכינה ומיצת דהתם שלשה טיפין מיהא צריך להטיף וכה היאך יתיר בלא כלום, וכל מה שכתב שבוש גמור הוא ור' יוסטנא לא מקשה כדי להקל אלא להחמיר, ובדקתי בפירושי המשנה לרבינו שמשון ומצאתי שם הגרסא כמו שכתובה בחבור ופי' זה לשונו קדרה של חרס ואע"ג דחרס אינו יוצא מידי דפנו בתרומה הקלו לפי שמדבריהם מאיליהן קבלוה קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן, ופריך ממה שמחמיר במתניתין גבי הרכינה ומיצת לא היה לנו להקל ומשני שהאור מגעילה ומפליטה ואין זו קולא עד כאן לשון הרב. ועל כן אמר המחבר דמסתבר ליה דהוא הדין לשאר איסורין דרבנן כיון שאמר ואין למדין ממנה לנבלה ולא אשמעינן עדיפה מינה ולימא ואין למדין ממנה לשאר איסורין דרבנן, וזה נכון ובחבור מפורש כתקונו. עוד שם עוד כתב דכלי חרס וכו'. אמר הכותב לא דק וגם דבריו נראין כסותרין זה את זה. אמר דבהגעלה די לו בהגעלת אותו מקצת שנשתמש בו דכלל גדול אמר בחולין דכבולעו כך פולטו ואם כן אף אנו נאמר בכלי שצלה בו איסור אם ליבן אותו מקצת נכשר כולו דכבולעו כך פולטו, ועוד דכיון שהוא אומר דכלי מתכות כל שחם אותו מקצת שצלה בו חם ונתפשט הבלע אף במקצת שלא צלה בו, אם כן אף כשליבן אותו מקצת חם כולו ואותו חם גם הוא מכלה מה שבלע כדרך שבלע, והיה לו ללמדנו מאין לו דינין אלו אם מן הגמרא או מן הסברא. ותחלה אומר מנין לו שנאמר חם מקצת' שצלה בו חם כולו אפילו מה שלא צלה בו ובלע, דילמא לא אמרו אלא אם חם מקצת שחוץ לצלי הרואה פני האש חם כולו אפי' אותו מקום שהבשר חופה אותו, וכאותה שאמרו בריש פרק כיצד צולין (ע"ד, א') דאמר דאין צולין את הפסח בשפוד של מתכת משום דבמתכת אמרינן חם מקצתו חם כולו כלומר וכיון שחם המקצת שחוץ לטלה והרואה פני האש חם אפילו מה שכנגד הטלה אעפ"י שאינו רואה פני האש, שהבשר יכסנו ואף רטיבות הטלה אין מצילתו מאותו חם וקא מטוי הפסח ממי השפוד והתורה אמרה צלי אש ולא צלי דבר אחר, מכאן נראה הפך ממה שאמר דאדרבה אם אומרים חם מקום הצלי חם אפילו מה שחוץ לצלי אבל מקום הצלי לא קרינן ליה חם מפני שאינו רואה פני האש ועוד שרטיבות היוצא מן הצלי מחליש כח חום האש, וקתא דסכיני דפסחא אפשר משום דקתא גופיה נוגע בחמץ ובלע כעץ פרור דצריך הגעלה ומ"מ לא למעשה אני אומר אלא להלכה דאפשר דחם מקצתו חם כלו אמרינן אפי' באותו חם שתחת הצלי לבלוע מיהא מחמת אותו חם כולו אעפ"י שאין בו כדי לבשל. ועוד אני אומר מאין לו דמבשל איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בו במקצת כלי שלא יהא צריך להכשיר כל הכלי, ואם נפשך לומר מההוא דזבחים פרק דם חטאת (צ"ו, ב') דאמרינן אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה כדברי ר' יהודה ואתא למעוטי תרומה ואקשינן ותרומה לא בעיא מריקה ושטיפה והתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם בשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם, ופריק רבא לא צריכא אלא לדאמר מר בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי הא לא צריך אי משום הא דילמא לא אירייא דהתם אפשר דדוקא בבשר בחלב ובתרומה דבלע היתירא ובבשר בחלב טעמא משום דכל שנחלש טעם הבשר על ידי הגעלת אותו מקצת הכלי שבישל בו שוב אינו ראוי לחול עליו שם איסור בשר בחלב, ובתרומה נמי אע"ג דמעיקרא אסורה לזרים והויא ליה לזרים כדבר האסור, שאני תרומה דאפילו היא בעינא היקילו בה להתירה ולבטלה לכתחלה במה שאין דרך להקפיד בעלים בחוליהם. ודוקא כל שאין בה נתינת טעם וכמו שאמר (תרומות פי"א, מ"ו) במגורה שפינה ממנה תרומה ורוצה ליתן בה חולין שאין צריך להיות יושב ומלקט, אבל בשאר איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בה אני אומר בשל במקצת כלי שצריך להגעיל כל הכלי לפי שהאור מהלך תחת אותו מקצת שמבשל בו וחם מקצתו שהאיסור בו חם כולו ועל ידי הבישול הרוטב מתבשל ומתפשט ונבלע קצתו למעלה. ואפשר דמשום הכי אמרו בסכיני דפסחא (פסחים ל', ב') מגעיל להו ולקתייהו ברותחין, לפי שהסכינין משתמשין בהם בדברים הרטובין ושיש בהם מרק להבליע דחמץ בפסח אסור הוא כשאר איסורין ומיהו אפילו נשתמש בסכין בחמץ בחמין ואמר רב אשי דפרזילהו בנורא וקתייהו ברותחין אף לכשתמצא לומר דמקצת הסכין שבתוך הקתא בולע דחם מקצתו חם כולו אמרינן, ושעל ידי הרוטב מתפשט ובולע הכל אפילו הכי אפשר דאותו בלע דפרזלא דתוך הקתא, נפלט מחמת ליבון של סכין שחוץ לקתא ועם ההגעלה שמגעילו עוד דיו לו. ועוד שאינו משתמש במצה במקצתו שבתוך הקתא.
<h2>דף ל:</h2>
כתוב שם באיסור כלים והכשירן האריך המחבר בענין הגעלה וכו'. אמר הכותב דברי המחבר דברי הגאון רבינו יצחק הזקן ז"ל הידוע הוא, שכל דבריו מזוקקין שבעתים וכבר נתוכחתי בדברים פה אל פה עם הרב רבינו משה ז"ל וכה אמר אלי שאין המים מבליעין אלא מפליטין. אמרתי א"כ נבלה שנתבשלה בקדרה בתוך המים ואין במים ששים תאמר שאין הקדרה נאסרת שאין המים מבליעין, אמר התם רוטבו של נבלה בעצמו הוא שנבלע אפי' שלא בסיוע המים. אמרתי אם כן אפי' פליטת הכלי תחזור ותבלע מעצמה בכלי ולא הועילה הגעלתו, אמר אם כן יורה גדולה מכלי מדין הגעילוה ואין שום כלי מחזיק ששים חלקים כנגד גופו של כלי, אמרתי ומי הגיד לנו שהגעילו במדין יורה גדולה שמא לא הגעילו היום אלא למחר, וכל שכן למאן דאמר טעם כעיקר לאו דאוריתא, עד שנדחק רבי' הרבה ואמר למאן דאמר מין במינו לא בטיל אפי' כלי קטן היאך הגעילו ניחוש שמא בשלו בו מים שנתנסכו לע"א ואינם בטלים, אמרתי מה זו קושיא סתם מימיהן בעינן מותרין, לשמא בשלו מים שנתנסכו בכלי ניחוש, ושתק רבינו.
גם מה שאמר בשם הרב ז"ל שאין המים מבליעין אלא מפליטין והביא ראיה מההיא דבמים ולא במזג טעות הוא בידו שאין משם ראיה לשאין המים מבליעין, אבל הרב ז"ל תרתי אמר חדא שהמים מפליטין ולא מבליעין ושאר משקין מבליעין ולא מפליטין, ולשאין שאר משקין מפליטין הביא ראיה מההיא דזבחים בפרק דם חטאת דגרסינן התם (צ"ו, ב') במים ולא ביין [ולא] במזג. וגם בזו אמרתי זו גזרת הכתוב היא בקדשי' לענין מריקה ושטיפה בלבד ואדרבה משם נראה דבעלמא מגעילין אפילו ביין ובשאר משקין, דכולן מפליטין הם אלא דבקדשים בלבד אמרו למריקה ושטיפה, ונחלקו שם אם בכל הקדשים כן אם לאו דתנן התם (צ"ה, ב') אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח אחד קדשי קדשים ואח' קדשי' קלים טעונין מריקה ושטיפה, ר' שמעון אומר קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה. ותניא (צ"ו, ב') חטאת אין לי אלא חטאת שאר קדשים מנין ת"ל קדש קדשים יכול אפילו תרומה ת"ל אותה דברי רבי יהודה. ואמרינן מאי טעמיה דר' יהודה כתיב קדש קדשים אין קדשים קלים לא מדאצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה וקס"ד דכלי שבשלו בו תרומה אין צריך להגעיל קא אמר, דאקשינן ותרומה לא בעיא מריקה ושטיפה והתניא קדרה שבשל בה התרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם, אמר אביי לא צריכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזג הא אפילו ביין כלו' כלי שבשל בו תרומה אינו צריך רק להגעיל מה שנבלע בתוכו ולהגעיל אפי' ביין סגי וזה ברור. וכן פירש רש"י ז"ל זה לשונו אמר אביי מודינן דהגעלה בעיא ולא נצרכה האי דמעוט מריקה שטיפה אלא לכדאמר מר בתורת כהנים ומורק ושוטף במים ולא ביין ולא במזג הא תרומה אפילו ביין ובמזג דלא קפדינן אלא להגעיל אסור הנבלע בו ע"כ לשון הרב ז"ל, אלמא אפי' שאר משקין מפליטין. גם בא הוא להוסיף טעם על דברי הרב ז"ל במה שהקשיתי לרב עצמו ז"ל שאם אין המים מבליעין א"כ כלי שבשל בו נבלה עם המים לא נאסר שאין המים מבליעין, ואעפ"י שלא מצא הרב ז"ל לזה תשובה חשב הוא למצוא תשובה ואמר דנבלה שנימוחה בתוך המים ואין כאן ששים במים אלו אינם מים אלא רוטב, אבל הבלע בפליטתו כחו קלוש וחלוש ואין כח המים מתבטל בשבילו. עוד שם כתב תדע שהרי ירקות שנתבשל בתוכן בשר וכו'. אמר הכותב אין זה נכון אלא למועדי רגל שאין בו לא טעם ולא ריח, שאם כן אפילו קדרה שבשלו בה נבלות וכן כל קדרות של נכרים אם בשלו בהן ירקות או אפילו בשר יהא מותר, ומותר לנער בכף כשרה בתוך קדרה אסורה ואפילו לכתחלה ואפילו קדרה בת יומא שהבלע הנפלט קלוש וחלוש ואין בו כח לבטל כחן של מים, היש טעות גדולה מזו, גם דבריו סותרין זה את זה שהרי הוא מודה שהגעיל כלים הרבה במים שזה אסור שאז תעבור צורת המים, ואם כן כשבשל בשר מרובה ואפילו בפני עצמו בקדרה ואחר כך בשל בו ירק מועט או דג אחד יחידי יהא אסור לאכלו בכותח שהבלע מרובה ונפלט ונתערב בירק המועט או בדג הקטן יחידי ויאסרנו, תינוק ובר בי רב דחד יומא שלא יכיר בפגמן של טעמים אלו. והביא ראיה שכתב משבשתא היא דכשבשל גופו של בשר בתוך הירקות אם אין בירקות ששים אסור לאוכלם בחלב לפי שהירקות בלעו ממשו של בשר, אבל ירק שנתבשל בקדרה לא בלע ממשו של בשר אלא טעמו ואין בו כדי לחול בו שום איסור בשר בחלב ועל כן אין דין זה אלא בבלע של היתר כגון בלע של בשר שחוטה או של חלב כשר, וכן בבלע של קדשים שאין ראוי לחול עליו שם פגול לאחר שבשלו לאחר מכאן דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו כדאיתא בשלהי השוכר את הפועל שבע"א (ע"ו, א') אבל בבלע של איסורין לא אמרו נותן טעם בר נותן טעם ואלו טעמים ברורים הם לעיני כל. עוד שם כל כלי שנגעל צריך שטיפה בצונן אחר הגעלה וכו'. אמר הכותב מנהגן של ישראל תורה היא וכך נהגו. מלבד שכן אמרו הגאונים ז"ל וכן כתב הרב בעל התרומות ז"ל זה לשונו וכשמגעילין כלי רגילות הוא ומנהג מיד שמסירין הכלי הנגעל מן היורה שופכין מים צוננין על הכלי וכן פירש רבינו ומר רב נהילאי, ותימה למורי רבינו אם המים שנאסרו בשבילן חוזרין ונבלעין מה תקנה בצוננין הללו הלא קודם שהספיק לשוטפן יש לנו לחוש שהמים של איסור נבלעין בכלי ועוד אם המים אסורין כגון שאין ששים כנגד הכלי הנגעל אם כן אף בתוך היורה מתחלה קודם שהוציא הכלי משם נבלעין בכלי כדפרישית לעיל, אלא אין מגעילין לעולם אלא שאינן בני יומן או כלי קטן שיש ששים במים מן הכלי הנגעל שאז המים מותרין. ומה שנהגו לשפוך מים צוננין על כלי נראה למורי רבינו [יצחק] דקיימא לן כרבנן דפרק דם חטאת דאמרי מריקה בחמין ושטיפה בצונן, והתם נמי אמרינן מאי טעמיה דרבנן מידי דהוה אגיעולי נכרי' דאלמא הוא הדין דגיעולי נכרים מדמינן לקדשים ע"כ. ושטיפה כשטיפת הכוס ומריקה כמריקת הכוס דאמר, דמריקה ושטיפה כדרך שבני אדם שוטפין בכוסות קאמר, לא כיון לאחד מן הפירושין, שה"ר אברהם בר דוד ז"ל פי' במריקה ושטיפה דכוס אסור כמו שכתב המחבר, ורש"י ז"ל פירש במריקה ושטיפה דכוס של ברכה מריקה מבפנים ושטיפה מבחוץ.
עוד שם גרסינן בפרק בתרא דע"א הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים וכו'. אמר הכותב איברא כן כתב הוא למעלה וכבר גלינו שם מה שטעה בזה הרבה ודי היה לו לטעות פעם אחת ולא לשנות בשגיאות. עוד שם ומה שכתב המחבר דשיפה ונעיצה אינן אלא לצונן וכו'. אמר הכותב באמת נראה שאינו בקי בדברי גדולי ישראל הראשונים ז"ל גם לא עיין בחבור אלא בעיון גס כי ניים ושכיב, שהרי רש"י ז"ל כן פי' שם שהשיפה אינה אלא להתיר לצונן בלבד ולא לאכול בה רותח, וכן הראב"ד ז"ל וכן הסכימו רש"י ורת"ם אחיו ז"ל דלא אמרו שטיפה ונעיצה אלא לאכול בה צונן. והירושלמי דנראה שמתיר בנעיצה אפילו לרותח ובסכין קטנה כבר כתבו המחבר ודחאו דאי לחתוך בה רותח קאמר אגמרין פליג, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע דדוקא לאכול בה צונן וכדמסיים בה ואזיל כי הא דמר יהודה ובאטי בר טבי הוו יתבי קמי דשבור מלכא ואלו דברים ברורים הם.
<h2>דף עו.</h2>
עוד שם גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב נחמן אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח בלא הדחה קאמר. אמר הכותב טעות מפורסם שנה פעמים וכבר גלינו שגיאותיו בזה למעלה, ולא עוד אלא שכל מה שפירש ושכתב שם אמרו מפורש בהופכו ודברים פשוטים הם.
